Counter-Missionary > The Disputation of the Ramban

The Disputation of the Ramban

מאמר הויכוח לרמב"ן ז"ל (הנקרא מלחמות ה')

א. גרסינן בסנהדרין ת"ר ה' תלמידים היו לו לישו מתאי נקאי נצר ובוני ותודה. אתיוה למתי אמרי ליה מתי יהרג, דכתיב מתי אבא ואראה פני אלהים. אמר להו אין מתי יהרג, דכתיב מתי ימות ואבד שמו. אתיוה לנקאי א"ל נקאי יהרג, דכתיב ונקי וצדיק אל תהרג, א"ל אין נקאי יהרג, דכתיב במסתרים יהרוג נקי. אתיוה לנצר א"ל נצר יהרג, דכתיב ונצר משרשיו יפרה. א"ל אין נצר יהרג, דכתיב ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב אתיוה לבוני א"ל בוני יהרג, דכתיב בני בכורי ישראל, א"ל אין בוני יהרג, דכתיב הנה אנכי הרג את בנך בכורך. אתיוה לתודה א"ל תודה יהרג, דכתיב מזמור לתודה. א"ל אין תודה יהרג, דכתיב זובח תודה יכבדנני וכתב ר"ש קרובים למלכות היו והיו צריכין להשיב לכל ראיות הבל שלהן. ועל הדרך הזה אני כותב דברים שהשבתי על תעתוע פראי פול שהקדיח תבשילו ברבים בפני אדוננו המלך וחכמיו ויועציו, ירום הודו ותנשא מלכותו:

ב. צוה אותי אדוננו המלך להתוכח עם פראי פול בהיכלו בפניו (ובפני יועציו) בברצלונה. ואען ואומר - אעשה כמצות אדוני המלך אם תתנו לי רשות לדבר כרצוני. ואני מבקש (בזה) רשות המלך ורשות פראי רמון דפינא פורט (דפינייא פואירטי) וחביריו אשר בכאן:

ג. ענה פראי רמון (די פינייא פואירטי) - ובלבד שלא תדבר בזיונות:

ד. אמרתי להם - איני רוצה להיות בדינכם על זה אבל שאומר כל רצוני בענין הויכוח כאשר אתם אומרים כל רצונכם, ואני יש לי דעת לדבר בדרך מוסר (בענין הויכוח כאשר אתם אומרים) אבל ברצון נפשי יהיה. ונתנו לי רשות כלם לדבר כרצוני:

ה. ובכן עניתי ואמרתי - ויכוח הגוים והיהודים בדברים רבים ממנהגי התורות (אשר) אין עיקר האמונה תלויה בהם. אבל איני רוצה להתוכח בחצר הנכבד הזה אלא בדברים שכל הדין תלוי בהם:

ו. וענו כלם ואמרו - יפה אמרת. ובכן הסכמנו לדבר תחלה בענין המשיח אם כבר בא כפי אמונת הנוצרים או אם הוא עתיד לבא כאמונת היהודים. ואחרי כן נדבר אם המשיח הוא האלוה ממש או אם הוא איש גמור נולד מאיש ואשה. ואחר כך נדבר אם היהודים מחזיקים בתורה האמתית או הנוצרים עושים אותה:

ז. ואז פתח פראי פול ואמר שהוא יוכיח מן התלמוד שלנו שכבר בא המשיח אשר הנביאים מעידים עליו:

ח. עניתי ואמרתי - אבל קודם שנתוכח בזה אני מבקש שיורני ויאמר לי היאך זה באפשר. כי מאז שהמלך בפרבינצה ובמקומות רבים שמעתי שאמר כדבר הזה ליהודים רבים, ואני תמה בו מאד. ויענני בזה הירצה לומר כי חכמי התלמוד מאמינים בישו שהוא המשיח והאמינו שהוא איש גמור ואלוה באמת כפי מחשבת הנוצרים. והלא דבר ידוע הוא באמת כי ענין ישו היה בבית שני וקודם חרבן הבית נולד ונהרג. וחכמי התלמוד היו אחר החרבן, כגון ר' עקיבא וחביריו. ואותם ששנו המשנה רבי ור' נתן, היו ימים רבים אחר החרבן, וכל שכן רב אשי שחבר התלמוד וכתבו, שהיה אחר החרבן כד' מאות שנה. ואם היו החכמים האלה מאמינים במשיחות ישו ושהוא אמת ואמונתו ודתו אמת, ואם היו הם כותבים הדברים האלה אשר פראי פול אומר שיוכיח מהם כך, אם כן היאך עמדו בדת היהודים ומנהגם הראשון, כי הם היו יהודים ועמדו בדת היהודים כל ימיהם ומתו יהודים, הם ובניהם ותלמידיהם השומעים כל דבריהם מפיהם (ולמה לא נשתמדו וחזרו לדת ישו כאשר עשה פראי פול והבין מדבריהם כי אמונת הנוצרים היא האמיתית חלילה, והלך ונשתמד על פי דבריהם. והם ותלמידיהם הלוקחים תורה מפיהם) חיו ומתו יהודים כמונו היום. והם אשר

למדו אותנו דת משה ויהודית, כי כל מעשינו היום על פי התלמוד ועל פי מה שראינו לחכמי התלמוד שהיו נוהגים ועושים מן היום אשר חובר ועד הנה. כי כל התלמוד אינו אלא ללמדנו מנהגי התורה והמצוה, והיאך נהגו בה האבות במקדש מפי הנביאים ומפי משה רבינו ע"ה. ואם האמינו בישו ודתו היאך לא עשו הם כאשר עשה פראי פול המבין דבריהם יותר מהם עצמם:

ט. ענה פראי פול (ואמר) - אלו דברי אריכות לבטל הויכוח. אבל על כל פנים תשמע מה שאומר:

י. ואומר אליהם - אבל זה [לי] ראיה (גמורה) ברורה שלא יאמר דברים שיהיה בהם ממש. ואשמע אותם מפני שרצון אדוננו המלך בכך:

יא. התחיל ואמר - הנה הכתוב אומר לא יסור שבט מיהודה וגו' עד כי יבא שילה, שהוא המשיח. הרי שהנביא אומר כי לעולם יהיה ליהודה כח עד המשיח היוצא ממנו. ואם כן היום שאין לכם לא שבט אחד ולא מחוקק (אחד) כבר בא המשיח שהוא מזרעו, ולו הממשלה:

יב. עניתי ואמרתי - אין כונת הנביא לומר שלא תהיה ממלכת יהודה בטלה כלל בשום זמן, אלא אמר שלא תסור ותפסיק לגמרי ממנו. והכונה שכל זמן שתהיה המלוכה לישראל, ליהודה היא ראויה. ואם תתבטל מלכותם מפני חטא, ליהודה תשוב. והראיה לדברי שכבר היו ימים רבים קודם ישו שבטלה המלכות מיהודה ולא מישראל, וימים רבים בטלה המלכות גם מישראל וגם מיהודה. שהרי בשבעים שנה שגלו לבבל לא היה ליהודה ולא לישראל מלכות כלל. ובבית שני לא מלך ביהודה רק זרובבל ובניו ימים במספר, ועמדו אחרי כן ש"פ שנה. עד החרבן שמלכו הכהנים מבני חשמונאי ועבדיהם. וכ"ש כשהעם בגלות, שאם אין עם אין מלך:

יג. ענה פראי פול - באותן הזמנים כלם אע"פ שלא היו (להם) מלכים היה להם ממשלה. שכך פירשו בתלמוד, לא יסור שבט מיהודה, אלו ראשי הגליות שבבבל שרודין את העם בשבט, ומחוקק מבין רגליו, אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. והיום אין לכם הסמיכה הידועה בתלמוד, ונתבטלה גם הממשלה ההיא, ואין בכם היום ראוי להקרא רבי. ומה שקורין אותך [היום] מאישטרי הוא טעות, ובשקר אתה נוהג באותו השם:

יד. עניתי כמהתל בו - אין זה מן הויכוח, אבל אינך אומר אמת. שאין רבי מאישטרי, כי רב הוא מאישטרי, ובלא סמיכה נקראים רב בתלמוד, אבל אני מודה כי איני מאישטרי ולא תלמיד טוב. אמרתי זה בדרך מוסר. חזרתי ואמרתי לו - אני אודיעך שאין הכונה לרבותינו ז"ל לפרש הפסוק אלא במלכות ממש, אלא שאינך מבין דין והלכה, אלא מעט בהגדות אשר הרגלת עצמך בהן. והענין הזה שהזכירו החכמים הוא כי משורת הדין אין

אדם דן יחידי ויפטר מלשלם אלא אם כן נטל רשות מן הנשיא והוא המלך. ואמרו כי בזמן הגלות כיון שיש מזרע המלוכה מי שיהיה לו קצת ממשלה ממלכי הגוים, כגון ראשי גליות שבבבל ונשיאי ארץ ישראל, יש להם נתינת רשות וסמיכה, וזה נהג בחכמי התלמיד לאחר ישו יותר מד' מאות שנה. כי אין דעת חכמי התלמוד שיהיה [הוא] מזרע (יהודה) שבט ומחוקק אשר ליהודה. אבל הנביא הבטיחו ליהודה שיהיה מלכות ישראל שלו. ועל מלכות גמורה הבטיחו. ואעפ"כ נתבטלה ימים רבים כמו שהזכרתי, כי בזמן גלות בבל לא היה בהם שבט ומחוקק כלל. ובבית שני כשהיה המלכות לכהנים ולעבדיהם, לא היה לשבט יהודה שום ממשלה, לא ראש גלות ולא נשיא, כי הנשיאות והראשות למלכי הכהנים ולשופטיהם ולשוטריהם, ולאשר ישרו בעיניהם:

טו. אז ענה פראי פירי די גינובא - זה אמת הוא, שאין הכתוב אומר אלא שלא יפסק לגמרי, אבל יכול להיות בו שביתה באגר בלע"ז:

טז. אמרתי למלך - הנה פראי פירי פסק הדין כדברי:

יז. אמר פראי פירי - אני לא פסקתי דין, כי שבעים שנה של בבל זמן מועט הוא. ורבים אשר זכרו הבית הראשון, כמו שכתוב בספר עזרא, וזה יקרא בטול, הוא באגר בלע"ז, אבל (עתה) שעמדתם אלף שנה ויותר הסרה גמורה היא:

יח. אמרתי - עתה אתה מתנחם כי אין הסרה בדבר החוזר, ואין הפרש בדברי הנביא בין רב למעט. ועוד כי הזמנים שהזכרתי זמנים רבים הם. ועוד כי יעקב (אבינו) ע"ה לא הבטיח ליהודה שיהיה לו שבט ומחוקק על שבטו בלבד אבל מלכות כל ישראל נתן לו, כדכתיב יהודה אתה יודוך אחיך וכתיב כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו. והנה נתבטל מלכות כל [שבטי] ישראל (ממנו) משמת שלמה, כדכתיב לא היה אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו. אם כן דבר ברור הוא שלא אמר הנביא אלא שלא תסור לגמרי. והאמת הוא כי בזמן הגלות אינו נקרא לא הסרה ולא ביטול כלל, לפי שאינו מצד יהודה אלא מצד העם, כי לא הבטיח הנביא את יהודה שלא ילכו ישראל בגלות לעולם בעבור שיהיה הוא מלך עליהם בכל זמן:

יט. חזר פראי פול וטען כי בתלמוד אמרו שכבר בא המשיח, והביא אותה הגדה שבמדרש איכה בההוא גברא דהוא (רדי) וגעת תורתיה עבר חד ערבי ואמר ליה, בר יהודאי בר יהודאי, שרי תורתך שרי פדנך שרי קנקנך, דאיתחרב בית המקדש. שרא תורתיה שרא פדניה שרא קנקניה. געת זמן תנינית. אמר ליה, אסור תורתך אסור פדנך אסור קנקנך, דאיתיליד משיחכון:

כ. ואען ואומר - איני מאמין בהגדה זו [כלל] אבל ראיה היא לדברי:

כא. אז זעק אותו האיש (ואמר) - ראו שהוא מכחיש בספרים שלהם:

כב. אמרתי - באמת שאיני מאמין שנולד המשיח ביום החרבן, וההגדה הזאת או שאינה אמת או שיש לה פירוש אחר מסתרי החכמים. אבל אקבל אותה כפשטה כאשר אמרת, כי ראיה היא לי. הנה היא אומרת כי ביום החרבן אחרי שנחרב (הבית) בו ביום נולד המשיח. אם כן אין ישו משיח כאשר אמרתם, שהוא קודם החרבן נולד ונהרג, ולידתו קרוב למאתים שנה קודם החרבן לפי האמת, ולפי חשבוניכם ע"ג שנה. אז נשתתק האיש:

כג. ענה מאישטרי גיליס, השופט אשר למלך, (ואמר) - אין עתה הויכוח בישו אבל השאלה היא אם בא המשיח אם לא. ואתה אמרת שלא בא, והספר הזה שלכם אומר שבא:

כד. אמרתי לו - אתה בוחר כמנהגכם לענות במרמה בדינין, ועל כל פנים אענה אתכם בכאן. לא אמרו חכמים שבא, אבל [אמרו] שנולד, כי היום שנולד משה רבינו ע"ה לא בא ולא היה גואל, אבל כשבא לפרעה במצותו של הקב"ה ואמר לו כה אמר ה' שלח עמי וכו', אז בא. וכן המשיח כשיבא לאפיפיור ויאמר לו במצות האלהים שלח עמי, אז יהיה בא. ועד היום לא בא, וגם איננו משיח כלל. כי דוד המלך ביום שנולד לא היה [מלך ולא] משיח, אבל כשמשחו שמואל היה משיח, וביום שימשח אליהו למשיח במצות האל, יקרא משיח. וביום שיבא אחרי כן לאפיפיור לגאול אותנו אז יקרא [גואל] בא:

כה. טען אותו האיש - הנה פרשת הנה ישכיל עבדי מספרת ענין מיתת המשיח ובואו ביד ונתנו אותו עם הרשעים כאשר היה בישו, אתה מאמין שתדבר אותה פרשה במשיח:

כו. אמרתי לו - כפי המשמעות האמתי אינה מדברת אלא בעם ישראל בכללם, שכן קורין אותם הנביאים תדיר, ישראל עבדי, יעקב עבדי:

כז. אמר פראי פול - ואני אראה מדברי החכמים שלכם שהיא מדברת במשיח:

כח. אמרתי לו - ואמת הוא כי רבותינו ז"ל בספרי ההגדות דורשים אותו על משיח, אבל לא אמרו מעולם שיהרג ביד שונאיו. כי לא תמצא לעולם בשום ספר מספרי ישראל לא בתלמוד ולא בהגדות שיהרג משיח בן דוד לעולם, ולא שימסר ביד שונאיו ולא שיקבר בין הרשעים, כי אפילו המשיח שעשיתם לכם לא נקבר. ואני אפרש (לכם) הפרשה אם תירצו בפירוש טוב ומבואר, ואין שם כלל שיהרג כאשר היה במשיחכם. ולא רצו לשמוע:

כט. חזר אותו האיש ואמר כי בתלמוד מפורש שרבי יהושע בן לוי שאל לאליהו מתי יבא המשיח, והוא ענה אותו - שאל למשיח עצמו. (אמר) והיכן הוא. (אמר) בפתח דרומה בין החולים. הלך שם ומצאו, ושאל לו כן. אם כן כבר בא, והוא ברומה, (והוא ישו המושל ברומה):

ל. עניתי לו - והלא מפורש מכאן שלא בא, שהרי שאל לאליהו מתי יבא. וכן שאל אליו בעצמו מתי אתי מר. אם כן לא בא עדיין. אבל נולד כפי פשוטי אלו ההגדות, ואיני מאמין בכך:

לא. אז ענה אדוננו המלך - שאם נולד ביום חרבן בית המקדש שיש יותר מאלף שנים ולא בא עדיין, איך יבא, (כי) אין בטבע האדם שיחיה אלף שנים:

לב. אמרתי לו - כבר היו התנאים שלא אתוכח עמך ולא תענה בויכוח, אבל כבר היו בראשונים אדם ומתושלח קרוב לאלף שנים, ואליהו וחנוך יותר מכאן, כי החיים לאל:

לג. אמר - ואנה הוא היום ?:

לד. אמרתי - אין זה מצרכי הויכוח ולא אענה לך. ואולי תמצאנו בשערי טוליטולה, אם תשלח שם איש אחד מן הרצים שלך, אמרתי כמהתל (בו):

לה. אז עמדו משם, ונתן המלך זמן לחזור לויכוח ביום השני הבא:

לו. ביום ההוא. הלך המלך לקלישטרויש אשר בעיר ונתקבצו שם כל אנשי העיר, גוים ויהודים. והיו שם ההגמון וכך הגלחים וחכמי הצעירים והדורשים, וקם אותו האיש לדבר:

לז. אמרתי לאדוננו המלך - אדוני, שמעני. ויאמר לי - ידבר הוא תחילה כי הוא התובע:

לח. אמרתי - הניחוני לברר דעתי בענין המשיח, ואז יוכל להשיב על ברור:

לט. עניתי ואומר - שמעו עמים כלם. פראי פול שאלני אם כבר בא המשיח שדברו בו הנביאים, ואמרתי שלא בא. והביא ספר אגדה שאמר בו כי ביום שחרב בית המקדש בו ביום נולד. ואמרתי אני שאיני מאמין בזה, אלא הוא ראיה לדברי. ועתה אני אפרש לכם למה אמרתי שאיני מאמין בזה. (דעו כי) אנחנו יש לנו שלשה מינין של ספרים, האחד הוא הבב"ליה, וכולנו מאמינים בו אמונה שלמה. והשני הוא נקרא תלמוד, והוא פירוש למצות התורה, כי בתורה יש תרי"ג מצות ואין בה אחת שלא נתפרשה בתלמוד, ואנחנו מאמינים בו בפירוש המצות. עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש, רוצה לומר שרמ"וניש. כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון (אחד), ואחד מן השומעין היה טוב בעיניו וכתבו. וזה הספר מי שיאמין בו טוב, ומי שלא יאמין בו לא יזיק. ויש לנו חכמים שכתבו שהמשיח לא יולד עד עת קרוב לזמן הקץ שיבא להוציאנו מן הגלות. על כן איני מאמין בזה הספר במה שאמר שנולד מיומ החרבן. ועוד אנו קורין אותו ספר הגדה, רוצה לומר ראסיונאמינטו, רוצה לומר שאינן אלא דברים שאדם מגיד לחבירו. אבל אני מקבל אותה הגדה כפשטה כמו שאתם חפצים בה, מפני שהיא ראיה מפורשת שאין ישו שלכם משיח כאשר אמרתי לכם, שהוא לא נולד באותו היום. אבל כבר עבר כל עניינו מזמן מרובה. ואתה אדוננו המלך שאלת והקשית לי יפה מהם, שאין במנהג האדם לחיות אלף שנה. ועכשיו אברר לך תשובה לשאלתך. הנה אדם הראשון חיה אלף שנה פחות ע' שנה. (והנה מפורש בכתוב כי בעונו מת, ואלו לא חטא חיה) יותר ויותר או לעולם. והגוים והיהודים כולנו מודים שחטאו וענשו של אדם הראשון יתבטל לימות המשיח. אם כן (אחר שיבא המשיח יהיה בטל מכלנו, אבל במשיח עצמו בטל הוא לגמרי, אם כן) ראוי הוא המשיח לחיות אלף ואלפים (שנה) או לעולם. וכן המזמור אומר חיים שאל ממך וגו', וזה מבואר:

מ. עוד שאלת אדוננו המלך, אנה הוא עומד, מפורש הוא בכתוב, כי אדם הראשון מעמדו היה בגן עדן שבארץ, ובחטאו נאמר וישלחהו ה' אלהים מגן עדן אם כן זה שהוא פטור מענשו של אדם עומד שם בגן עדן, וכן אמרו חכמים בספר ההגדות שהזכרתי:

מא. אמר המלך והלא אמרתם באותה הגדה כי הוא ברומה:

מב. אמרתי לו - לא (אמרתי שמעמדו ברומה) אלא שנראה ברומה אי זה יום, כי הגיד אליהו לאותו חכם שימצאנו שם באותו היום, ונראה שם, והיה ראותו שם מפני טעם מוזכר בהגדות, ואיני רוצה להגידו בפני עמים רבים כאלה. והיה הענין שלא רציתי לומר להם מה שאומר בהגדה שהמשיח יעמוד ברומה עד שיחריב אותה, כמו שמצינו במשה רבינו ע"ה שנתגדל בביתו של פרעה עד שנפרע ממנו והטביע כל עמו בים. וכמו שנאמר בחירם מלך צור, ואוציא אש מתוכך היא אכלתך וזהו שאמר ישעיה, שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה ספיחיה. ובפרקי היכלות אמר, עד שיאמר אדם לחברו הילך רומי וכל מה שבתוכה בפרוטה ויאמר אינה מתבקשת לי. וכל זה אמרתי למלך בינו לביני:

מג. שאלתי (ואמרתי עוד) - האתם מודים לדברי שחטאו של אדם בטל בזמן המשיח:

מד. ענה אדוננו המלך וגם פראי פול - כן. אבל לא כאשר אתה סבור, כי הענין הוא שהיו כולם נכנסים בגיהנם בעבור אותו העונש, ובימי המשיח ישו נתבטל שהוציאם משם:

מה. ואען ואומר - אומרים בארצנו, הרוצה לכזב ירחיק עדיו. והרבה עונשים כתובים באדם וחוה, ארורה האדמה בעבורך, וקוץ ודרדר תצמיח לך, בזעת אפיך, כי עפר אתה, וכן באשה, בעצב תלדי בנים. והכל קיים גם היום, וכל הנראה ונרגש לא נתכפר בזמן משיחכם. אבל גיהנם שאינו כתוב בו אתם אומרים שנתכפר, בעבור שאין אדם יכול להכחיש אתכם. שלחו מכם אחד ויבא ויגיד. ועוד חלילה לאל, שאין עונש גיהנם לצדיקים בשביל חטא אדם הראשון אביהם, כי נפשי קרובה לנפש אבי כמו לנפש פרעה בשוה, ומפני חטאו של פרעה לא תכנס נפשי בגיהנם. אבל העונשים היו בגוף לפי שגופי מאבי ומאמי, וכאשר נגזר על שניהם והיו בני מות, היו תולדותיהם לעולם בני מות בטבע:

מו. עמד אותו האיש ואמר - עוד אביא ראיה שכבר עבר זמן המשיח:

מז. אמרתי אני - אדוני המלך, שמעני [מעט]. אין הדין והאמת והמשפט שלנו עיקרו במשיח, כי אתה שוה לי יותר ממשיח. אתה מלך והוא מלך. אתה מלך גוי, והוא מלך ישראל, כי משיח אינו אלא מלך בשר ודם כמוך, וכשאני עובד את בוראי ברשותך בגלות ובעינוי ושעבוד, וחרפת העמים, אשר יחרפונו תמיד, שכרי מרובה, (כי) אני עושה עולה לאלהים מגופי, ובזה אזכה לחיי העולם הבא יותר ויותר. אבל כשיהיה מלך ישראל מתורתי מושל בכל העמים, ועל כרחי יש לי לעמוד בתורת היהודים, אין שכרי מרובה כל כך. אבל עיקר הדין והמחלוקת שבין היהודים ובין הנוצרים היא במה שאתם אומרים בעיקר האלהות דבר מר מאד. ואתה אדוננו המלך נוצרי בן נוצרי [ובן נוצרית] ושמעת כל ימיך גלחים [וצעירים ודורשים מדברים מלידת ישו] ומלאו מוחך ומוח עצמותיך מדבר הזה ושב אצלך מתוך אותו הרגילות. אבל הדבר אשר אתם מאמינים, והוא עיקר אמונתכם, לא יקבל אותו השכל, והטבע אינו נותן, והנביאים מעולם לא אמרו כן, גם הפלא אינו יכול להתפשט בדבר ההוא, כאשר אבאר בראיות גמורות במקומו ובשעתו, שיהיה בורא השמים והארץ [וכל אשר בם] חוזר [עובר] בבטן יהודית אחת ויגדל בו חדשים ויולד קטן, ואחר כך יגדל ואחר כך ימסר ביד שונאיו וישפטוהו משפט מות וימיתוהו, ואחר כך תאמרו שחיה וחזר למקומו הראשון. לא יסבול דעת יהודי ושום אדם. ולחנם והבל תדברו דבריכם, כי זה הוא עיקר מחלוקתנו. אבל נדבר גם מן המשיח כאשר הוא רצונכם:

מח. אמר פראי פול - ותאמין שבא?:

מט. אמרתי - לא. אבל אני מאמין ויודע שלא בא, ולא היה אדם מעולם שאמר ולא שיאמרו עליו שהוא משיח זולתי ישו, ואי אפשר לי (להאמין) במשיחותו. שהנביא אומר במשיח ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, והוא לא היה לו ממשלה, אבל בחייו היה נרדף מאויביו ומתחבא מפניהם, ולבסוף נפל בידם ולא היה יכול להציל עצמו, איך יושיע כל ישראל, ואף (כי) אחרי מותו לא היתה לו ממשלה, כי ממשלת רומה אינה בעבורו. אבל קודם שהאמינו בו היתה עיר רומא מושלת ברוב העולם, ולאחר שבאו באמונתו הפסידו ממשלות רבות. ועתה עובדי מחמד יש להם ממשלה יותר מהם. וכן הנביא אומר שבזמן המשיח ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי וכו'. ואומר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ואומר וכתתו חרבותם וכו' ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. ומימי ישו ועד הנה כל העולם מלא חמס ושוד, והנוצרים שופכים דמים יותר משאר האומות, והם גם כן מגלי עריות, וכמה יהיה קשה לך, אדוני המלך, ולפרשיך [אלה] אם לא ילמדו עוד מלחמה. ועוד אמר הנביא במשיח והכה ארץ בשבט פיו. ופרשו בספר ההגדה אשר ביד פראי פול - אומרים למלך המשיח מדינה פלונית מרדה בך, אומר יבא הגובאי ויחריב אותה, אמרו לו אפרכיה (פלונית) מרדה בך, אומר יבא ערוב ויכלה אותה. ולא היה זה בישו. ואתם עבדיו, טוב לכם סוסים מזוינין, ולפעמים כל זה איננו שוה לכם. ועוד אביא לכם ראיות הרבה מדברי הנביאים:

נ. צעק אותו האיש ואמר - כן דרכו לעולם לעשות אריכות דברים, ואני יש לי לשאול:

נא. אמר לי המלך - שתוק, כי הוא השואל, (ושתקתי):

נב. אמר - הנה החכמים שלהם אמרו במשיח שהוא נכבד מהמלאכים, ואי אפשר להיות אלא בישו [שלהם] שהוא (המשיח והאלוה בעצמו, והביא מה שאמרו בהגדה ירום ונשא וגבה מאד, ירום מאברהם, ונשא ממשה, וגבה ממלאכי השרת:

נג. אמרתי לו - וחכמינו אומרים זה תדיר בכל הצדיקים, גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת. ואמר משה רבינו למלאך במקום שאני יושב אין לך רשות לעמד. ובכלל ישראל אמרו, חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת וכו' . אבל הכוונה לבעל ההגדה הזאת במשיח לומר, כי אברהם (אבינו ע"ה) גייר גוים והיה דורש לאומות אמונתו של הב"ה, וחלק על נמרוד ולא פחד ממנו. ומשה ע"ה יותר ממנו, שעמד בשפלותו כנגד פרעה המלך הגדול והרשע, ולא נשא לו פנים במכות גדולות שהכהו, והוציא ישראל מידו. ומלאכי השרת מזדרזים (מאד) בענין הגאולה כמו שאמר, ואין עמי מתחזק בכל אלה כי אם מיכאל שרכם, ואומר ועתה אשוב להלחם עם שר פרסי. והמשיח יעשה יותר מכלם, ויגבה לבו בדרכי ה' ויבא ויצוה לאפיפיור ולכל מלכי העמים בשם האל, שלח עמי ויעבדוני, ויעשה בהם אותות ומופתים גדולים ורבים ולא יירא מהם כלל, והוא יעמוד בעירם רומא עד שיחריב אותה. ואפרש הפרשה כלה אם תרצה. ולא רצה:

נד. עוד הביא הגדה שאומרת על המשיח שהוא מתפלל על ישראל שימחול להם הב"ה (עונותיהם) וקבל עליו יסורין, אבל אמר לפניו, על מנת כן אני מקבל יסורין שתחית המתים יהיה בימי. ולא (על) המתים בדורי בלבד אלא (על) כל המתים שמתו מאדם הראשון ועד הנה. ולא המתים בלבד אלא אפילו אותן שהשליכו בים ונטבעו, או שאכלו אותם הזאבים והחיות. והנה ייסורין שקבל עליו משיח הוא הריגתו של ישו, שקבל עליו מדעת עצמו:

נה. אמרתי - אוי למי שאינו מתבייש. שכל זה לא עשה ישו. ולא החיה מתים שמאדם עד הנה, ולא עשה דבר מכל זה. ועוד שתפלה זו מורה שהוא אדם ולא אל, ואין בידו להחיות. אבל ייסורין הללו אינם אלא צערו שהוא מצטער על שהוא מתאחר מאד ורואה עמו בגלות, ואין לאל ידו, ורואה עובדים ללא אלהים, והכופרים בו ועושים משיח אחר נכבדים מעמו:

נו. חזר ואמר - הנה דניאל אמר שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלה הפשע ולהתם חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עילמים ולחתום חזון ונביא ולמשוח קדש קדשים , ושבועים שבעים, הם של שנים, והוא ת"כ שנה שעמד בית שני עם ע' שנה של גלות בבל, וקדש קדשים הוא ישו:

נז. אמרתי לו - והלא ישו קודם הזמן הזה היה יותר משלשים שבועים לחשבוננו, שהוא האמת שהעידו עליו יודעיו ומכיריו דורו. ואפילו לחשבון שלכם היה קודם יותר מעשרה שבועים:

נח. אמר - כן היה. אבל בכתוב האחד שאמר ותדע ותשכיל מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עם משיח נגיד, הוא משיח הוא נגיד, והיא ישו:

נט. אמרתי - גם זאת טעות מפורסמת. כי הכתוב מחלק השבועים שבעים אשר הזכיר ומונה מהם עד משיח נגיד שבועים שבעה, ואחרי כן מונה שביעים שנים ושנים לבנין רחוב וחרוץ, ואחרי כן מונה שבוע אחד [וחצי השבוע] שיגביר ברית לרבים, ונשלמו השבועים שבעים. וישו שאתה קורא משיח נגיד לא בא לשבועים שבעה, אבל לאחר ששים שבועים ויותר לחשבונך. ופרש לי הפרשה כלה לפי שיטתך ואשוב מעשה, כי לא תוכל לפרשה בשום ענין בעולם. אבל אינך בוש לדבר במה שלא ידעת. אבל אני אודיעך כי משיח נגיד, זרובבל, ובא לזמן שבועים שבעה, כי כן מבואר בכתוב:

ס. אמר - ואיך יקרא משיח:

סא. אמרתי - גם כורש נקרא משיח, ואברהם ויצחק ויעקב אמר בהם אל תגעו במשיחי. ולכך אמר בו נגיד, שלא תנשא מלכותו, אבל הוא נכבד ונשא (בעמו), כמו נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם והנה אודיע לך כל הפרשה בפרוש מבואר אם תרצה אתה וחבריך אלה ללמוד, או יש לך לב להבין. ואני אומר לפני אדוננו המלך והעמים כלם שאין בפרשה הזאת ולא בכל דברי דניאל קץ לביאת המשיח אלא בסוף הספר. כי כן מבואר בכתוב שאמר כל הנאמר לו בפרשה זו ובפרשיות אחרות, היה מתפלל תמיד לדעת הקץ, ובסוף אמרו לו הקץ בפסוק שאמר, ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף ומאתים ותשעים. ועתה אפרש לעיני העמים פירוש זה הפסוק, אעפ"י שיקשה ליהודים אשר בכאן. הוא אומר כי מעת שהוסר עולת התמיד עד שיתן משומם השקוץ שהסיר אותה, והוא עם רומה המחריב הבית, יהיו שנים אלף ומאתים ותשעים, כי ימים הנזכרים בכאן הם שנים, כמו ימים תהיה גאולתו, וכן מימים ימימה, וכן ימים או עשור ואח"כ אמר דניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה הוסיף חמשה וארבעים שנה. והענין כי לזמן הראשון יבא המשיח ויתן השקוץ העובד ללא אלהים, משומם וכלה מן העולם. ואחרי כן יקבץ נדחי ישראל אל מדבר העמים, כמו שנאמר והולכתיה המדברה ודברתי על לבה, ויביא ישראל לאדמתם כענין שעשה משה רבינו ע"ה הגואל הראשון, ויהיו מ"ה שנים. ואחר כן ינוחו ישראל על אדמתם, וישמחו בה' אלהיהם ובדוד מלכם, ואשרי המחכה (ויגיע) לימים הטובים ההם. והנה יש עתה מזמן החרבן אלף ומאה ותשעים וחמשה שנים. אם כן יחסרו מן המספר שאמר דניאל צ"ה שנים, ואנו מקוים שיבא הגואל לזמן ההוא, כי הפירוש הזה נכון והגון הוא, וקרוב להאמין בו:

סב. ענה פראי פול - הנה אמרו החכמים בהגדה, אילין יומיא יתיריא מה אינון, אלו ארבעים וחמשה יום שהגואל נכסה מהם, מה משה הגואל הראשון נגלה ונכסה מהם, אף הגואל האחרון יתגלה ונכסה מהם. וכיון שהזכירו יום, הם ימים ממש ולא שנים:

סג. אמרתי - המדרש תפס לשון הכתוב, והזכיר ארבעים וחמשה ימים שהם שנים, כדאמרי רבנן לישנא דקרא נקט:

סד. אמר פראי פול שאין יהודי בעולם שלא יודה כי פירוש יום יום ממש, אלא שהוא משנה דברים כרצונו:

סה. וצעק למלך והביאו יהודי אחד שמצאו ראשון, ושאלוהו - מהו יום בלשונכם. אמר - דיאה:

סו. אמרתי אני - אדוני המלך, היהודי הזה ראוי להיות שופט מן פראי פול אבל לא ממני, כי יום נאמר בלשון הכתוב על הזמן, כגון ביום הכותי כל בכור. ובקבוץ ימים אמר על השנים ובכאן אמר הכתוב על השנים. והיה זה לצורך כי בקש לסתום הענין כאשר אמר לו המלאך פעמים, סתום הדברים וחתום הספר עד עת הקץ ישוטטו רבים ותרבה הדעת. אבל אני מדבר בדברי חכמה עם מי שאינו יודע ואינו מבין, וראוי שישפטו לו הכסילים:

סז. ענה פראי ארנאל די שיגורה - ראו כי גירונימוש פי' ימים בכאן הם ימי העם:

סח. שמחתי בדבריו. אמרתי - יכולים אתם להכיר מדבריו כי אין הימים בכאן כפשוטן בשאר המקומות, ולכן הוצרך לעשות בהם פי' ואני סבור כי ימי העם שאמר הם שנים, כי העם אומר ימים רבים יש מן המעשה, והוא על השנים הרבים:

סט. חזר אותו האיש ואמר - הנה חכמיהם אמרו שהמשיח נכנס בג"ע, ואומר שם בהגדה, משיח למה, מפני שראה אבותיו עובדי ע"ז ופרש מדרכם ועבד להקב"ה וגנזו לגן עדן:

ע. ולעגתי עליו ואמרתי - זו ראיה שלי שהוא בן עובדי ע"ז איש גמור. והחזיק לו הקב"ה טובה כשפרש מדרכי אבותיו ולא עבד ע"ז כמותם. הזה יאמר על אלוה עצמו. ולקחתי הספר שלו וקראתי לפניהם ההגדה מתחלה. והיא אומרת כי י"ד הם שנכנסו בגן עדן בחיים, ומונה בהם סרח בת אשר ובתיה בת פרעה. ואלו היה ישו והוא האלוה כדעתכם, אינו עם הנשים בגן עדן, אבל בשמים כסאו והארץ הדום רגליו, חלילה וחס. אבל שהוא כדברי, שהוא עומד בגן עדן, בביתו של אדם הראשון קודם שחטא כי זה דעת החכמים בספרי הגדה, וזה מבואר:

עא. ואז עמד אדוננו המלך והלכו להם:

עב. ביום החמישי (?) אחר כך ערך אדוננו המלך מקום הויכוח בהיכלו ואמר שיעשה בצנעה. וישבנו על פתח ההיכל. ופתח פראי פול בדברי הבל לא היה להם ענין ואחר כן (אמר) - אני אביא ראיה מחכם גדול שלהם לא היה להם כמותו היום ד' מאות שנה, ושמו מאישטרי משה די גיפטי, והוא אומר כי המשיח ימות וימלוך בנו (ובן בנו) אחריו. ואינו כאשר אמרת שלא ימות כדרך בני אדם. ושאל שיביאו לו ספר שופטים:

עג. אמרתי לפניהם - אין בספר ההוא כן. אבל אני מודה שיש מחכמינו אומרים כן, כאשר הזכרתי תחלה, שדעת ספרי הגדה כי נולד ביום החרבן ויחיה לעולם. ודעת בעלי הפשט שיולד קרוב לקץ הגאולה, ויחיה שנים רבות במספר, וימות בכבוד וינחיל כתרו לבנו. וכבר אמרתי כי בזה אני מאמין, ואין בין העולם הזה לימות המשיח בענין זה אלא שעבוד מלכיות בלבד:

עד. והביאו הספר אשר שאל ובקש ולא מצא. ולקחתי הספר מידו ואמרתי שמעו דברי הספר שהוא מביא. וקראתי להם מתחלת הפרק, המלך המשיח עתיד לעמוד להם לישראל ובונה בית המקדש ומקבץ נדחי ישראל:

עה. אמר פראי ארנל די שיגורה - הוא מכזב מפיו:

עו. אמרתי - עד הנה היה חכם גדול שאין כמוהו ועתה הוא מכזב:

עז. וגער בו המלך ואמר - אין ראוי לבזות החכמים:

עח. ואומר למלך - איננו מכזב, כי אני אוכיח מן התורה ומן הנביאים שכל מה שאמר הוא אמת, כי המשיח עליו לקבץ נדחי ישראל ונפצות יהודה שנים עשר שבטים. ומשיחכם ישו לא קבץ מהם איש, ולא היה בזמן הגלות, והמשיח יש לו לבנות בית המקדש בירושלים, וישו לא עשה בו לא בנין ולא הריסה, והמשיח ימשול בכל העמים, והוא לא משל אפי' על עצמו. וקראתי להם פרשת והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, וגמר הפרשה עד ונתן ה' אלהיך את האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך. ופרשתי להם כי אויביך, הנוצרים, ושונאיך, הישמעאלים, שתי האומות אשר רדפונו. ולא ענה דבר. ועמדו להם:

עט. למחר ביום הששי (?) - ערכו מערכות בהיכל וישב המלך במושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר בכסאו. ושם היה ההגמון ושרים רבים ג'ילס דיסרגון (?) ופירי ברגה ופרשים רבים וכל מגרשי העיר. ומדלת העם:

פ. ואומר למלך - אין רצוני להתוכח עוד:

פא. אמר המלך - ולמה:

פב. אמרתי - הנה רב הקהל בכאן, וכלם מנעוני וחלו פני על זה, כי הם יראים מאד מהאנשים האלה הדורשים, שמטילין אימה על העולם, וגם כי גדולי הגלחים והנכבדים בהם שלחו לאמר שלא אעשה כן עוד. וגם פרשים רבים מבני ביתך, אדוני המלך, אמרו לי כי אני עושה רעה לדבר בפניהם כנגד אמונתם. גם פראי פירא די גינובא, חכם הצעירים, אמר לי שאין הדבר טוב. גם מגרשי העיר אמרו לקצת היהודים שלא אעשה כן. ואמנם כי כן היה. אבל בראותם רצון המלך גמגמו כלם ואמרו שאעשה כן. וארכו הדברים בינינו על זה. וסוף דבר אמרתי שאתוכח. אבל הדין נותן שאשאל אני יום אחד ופראי פול יענה אותי, הואיל ושאל לי ואני עניתי ג' ימים:

פג. אמר המלך - על כל פנים ענה אתה אותו. והודיתי:

פד. עמד ושאל - המשיח שדברו בו הנביאים אתה מאמין שיהיה איש גמור ואלוה ממש ?:

פה. אמרתי - הנה מתחלה התנינו שנדבר תחלה על המשיח אם בא כמו שאתם אומרים, ואחר כך נדבר אם הוא האלוה עצמו. והנה לא הוכחת שבא, לפי שסתרתי כל הראיות של הבל שהבאת. ובזה זכיתי בדיני, כי עליך להביא ראיה, וכן קבלתם עליכם. ואם לא תודו שזכיתי בדין זה, אני מקבל עלי להביא ראיות גמורות בדבר אם תשמעוני. ואחר שיתבאר שאין ישו שלכם משיח, אין לכם להתוכח במשיח שעתיד לבא לנו אם הוא אדם גמור או מה יהיה:

פו. ואמרו חכמי השופטים אשר שם כי הדין עמי בזה:

פז. אמר לי המלך - ענה על כל פנים:

פח. אמרתי - באמת כי המשיח יבא ויהיה איש גמור, בן איש ואשה מזיוג שניהם כמוני, ויהיה מיחס דוד וזרעו כמו שכתוב, ויצא חוטר מגזע ישי וגו', ואומר עד כי יבא שילה, והוא בנו מלשון שליה, כי נולד כשאר בני אדם בשליה. ואלו היה רוח אלהים כדבריכם, לא יהיה מגזע ישי, ואפי' נתלונן בבטן אשה שהיא מזרעו, ולא היה יורש מלכותו, שאין הבנות וזרען יורשות בתורה במקום שיש זכר, ודוד בנים זכרים היו לו לעולם:

פט. אמר - הנה המזמור אומר מזמור לדוד נאום ה' לאדוני שב לימיני וגו'. ומי הוא זה שיאמר לו דוד המלך אדוני, מלבד האלוה, והיאך ישב אדם על ימין האל:

צ. אמר המלך - יפה הוא שואל, שאילו היה המשיח איש גמור מזרע דוד ממש, לא יאמר לו דוד אדוני. ואלו היה לי בן או נכד מזרעי אפי' ימשול בכל העולם לא אומר לו אדוני. אבל ארצה שיאמר לי הוא אדוני וגם שינשק את ידי:

צא. הפכתי פני לפראי פול ואמרתי - האתה היהודי החכם שמצאת החידוש הזה ונשתמדת בעבורו, ואתה הוא האומר למלך לאסוף לך חכמי היהודים להתוכח עמהם על החידושים שמצאת. וכי לא שמענו דבר זה עד הנה והלא אין גלח ותינוק שלא יקשה ליהודים זאת הקושיא. והשאלה הזאת מיושנת מאד:

צב. אמר המלך - אבל ענה עליה:

צג. אמרתי - ועתה שמעוני. הנה דוד המלך הוא היה המשורר שעשה המזמורים ברוח הקדש, ועשה אותם כדי שיזמרו בהם לפני מזבח, והוא עצמו לא היה משורר אותם ולא רשאי לעשות כן שאסור לו בדין התורה, אבל היה נותן המזמורים ללויים שישוררו בהם. וכן כתוב מפורש בדברי הימים אם כן על כרחו. היה עושה המזמור בלשון שהיה ראוי ללוי שיאמר (לאמר). ואלו אמר נאום ה' לי, היה אומר הלוי שקר, אבל ראוי ללוי שיאמר בהיכל, נאם ה' לאדני, לדוד, שב לימיני. וטעם הישיבה לומר שהב"ה יגן עליו בימיו ויצילהו ויגביר אותו על אויביו. וכן היה, כי הוא עורר חניתו על שמנה מאות חלל בפעם אחת. היש בפרשים האלה אשר לפניך שיעשה כן בגבורתו. וזה הוא ימין האל. וכן כתוב בדוד, וימינך תסעדני וכן ימין ה' עושה חיל ימין ה' רוממה. וכתוב במשה רבינו ע"ה, מוליך לימין משה זרוע תפארתו. והוא אמר במפלת פרעה, ימינך ה' תרעץ אויב ועוד כי הכתובים ידברו כן במקומות, ואת יפתח ואת שמואל, נשי למך, וכן הם כל דברי משה רבינו בתורה. אבל בכאן עכ"פ בהכרח אמר כמו שזכרת. ודעו כי המזמורים נעשו ברוח הקדש, והם נאמרים על דוד ועל בנו היושב על כסאו, והוא המשיח, (כי) כאשר הענין היה בדוד במקצת יהיה במשיח בנו בכללו, כי ימינו של הקב"ה יסעדנו לדוד עד שיגבר על אויביו סביביו, ויסיענו למשיח עד שישים כל האומות הדום רגליו, שכלם אויביו, כי שעבדו בעמו וכפרו בביאתו ובמלכותו, ומקצתם עשו משיח אחר. והנה ראוי לשורר המזמור הזה במקדש בימי דוד ובימי המשיח בנו, כי הוא נאמר על כסא דוד ועל ממלכתו:

צד. ענה פראי פולו - היאך הוא יכול לומר דבר זה, שהחכמים שלהם אומרים שמן המשיח מדבר, שהדברים כפשוטן שיושב לימין האל, והביא הגדה שאומרת לעתיד לבא הקב"ה מושיב משיח לימינו ואברהם לשמאלו:

צה. אמרתי - גם זו כדברי, שכבר אמרתי כי הכונה קצתה על דוד ועיקרה בשלמות על המשיח. ובקשתי הספר ונתנו לי:

צו. ואמרתי - ראו שהיה גונב הדבר, שההגדה הזאת אומרת לעתיד לבא הב"ה מושיב משיח לימינו ואברהם לשמאלו, ופניו של אברהם מתכרכמות, ואומר בן בני יושב לימינו של הב"ה ואני לשמאלו, והב"ה מפייסו וגו. הנה בכאן מפורש שאין המשיח אלוה, ושאין ישו משיח כלל. שאלו היה אלוה לא היה אברהם מתביש אם האלוה נכבד ממנו, ולא היו פניו מתכרכמות (ולא מוריקות) כלל. וכן אומר בן בני, לא בן בתי. וישו כפי דבריכם לא היה בן בנו של אברהם כלל. והישיבה לימינו במשיח כמו הישיבה לשמאלו באברהם, שניהם אנשים גמורים. וכן מוכרח שאין ישו משיח, לפי שאומר לעתיד לבא, וחכמים האומרים כן היו אחריו כחמש מאות שנה. אבל פראי פול אוכל ראשו וסופו ואיננו בוש:

צז. חזר והביא ראיה ממדרש שאמרו - (כתיב) והתהלכתי בתוככם, משלו (משל) למה הדבר דומה, למלך שיצא לטייל עם אריסו בפרדסו והיה אותו אריס מיטמר מלפניו. אמר לו המלך, מה לך ליטמר הריני כיוצא בך. כך עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבא בגן עדן וצדיקים רואים אותו ומזדעזעין מלפניו. והב"ה אומר להם [לצדיקים] מה לכם מזדעזעין מלפני, הריני כיוצא בכם. יכול לא יהא מוראי עליכם ת"ל והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. כיון שאמר והריני כיוצא בכם א"כ חזר איש כמותם:

צח. אמרתי - כל מה שמביא, כנגדו הוא מביא [אם היה מבין], כי זה (המעשה) העתיד להיות ויהיה בגן עדן. וישו לא טייל עם הצדיקים בגן עדן בהיותו איש, אבל בורח כל ימיו מפני (אויביו ו)רודפיו. אבל המדרש הזה הוא משל. כמו שמתחיל, (משלו) משל למה הדבר דומה. וענינו כי הצדיקים בעולם הזה אינם יכולים להשיג אמתת הנבואה, ואינם יכולים לראות בזיו הנקרא גלוריא"ה, כמו שאמר במראה אליו אתודע. ואפי' משה רבינו בתחלת נבואתו מזדעזע, שנאמר ויסתר משה פניו כי ירא וגו'. אבל לעתיד (לבוא) תהיה נפשם נקיה מכל חטא ומכל כיעור, ויהיה להם רשות להסתכל באיספקלריא המאירה, כמו משה רבינו ע"ה שאמר בו, ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו וגו' ואמרו הריני כיוצא בכם, על דרך משל, שלא יהיו מזדעזעין ויראים, כמו שאינם יראים זה מזה. והוא לשון שאמר הכתוב, כאשר ידבר איש אל רעהו, כי לא חזר האלהים איש בהיותו מדבר עם משה. ולשון חכמים הוא, כמו שאמרו בילמדנו, אם תעשה מצותי הרי אתה כיוצא בי. וכן לשון הכתוב והייתם כאלהים יודעי. וכן הן האדם היה כאחד ממנו. וכן והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד ובית דוד כאלהים. ולא שיהיו שוין בדמיון:

צט. חזר אותו האיש וטען כי אמרו בבראשית רבה, ורוח אלהים מרחפת על פני המים, זה רוחו של משיח א"כ אינו איש אלא רוח אלהים:

ק. אמרתי - אוי למי שאינו יודע כלום וסבור שהוא חכם ובקי. הנה שם אמרו עוד, ורוח אלהים מרחפת, זה רוחו של אדם הראשון האמור אמרו שיהיה אלוה. ומי שאינו יודע מה למעלה ומה למטה בספרים, הופך דברי אלהים חיים אבל הדורש שדרש זהו רוחו של משיח, פתר קריא במלכיות, ואמר לשון הכתוב בכאן ירמוז בעתידות. ואמר והארץ היתה תוהו, זו בבל, שנאמר ראיתי את הארץ והנה תוהו. ובוהו, זה מדי, שנאמר ויבהילו להביא את המן. וחושך, זו יון, שהחשיכו עיניהן של ישראל בגזרות. על פני תהום, זו מלכות הרשעה. ורוח אלהים, זה רוחו של משיח. באיזה זכות, מרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה למים. הנה המדרש מעביר ד' מלכיות ומלכות הרביעית שהוא רומא, ואחרי כן מביא רוח אלהים שהוא המשיח, אדם גמור מלא חכמה מלא רוח אלהים, כמו בצלאל שנאמר בו ואמלא אותו רוח אלהים וגו', ויהושע נאמר בו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה. וזה מבואר שעל המשיח העתיד לבא אחר מלכות רביעית אמרו כן. ולא יכולתי להגיד לו ענין המדרש, כי הוא רמיזות, ידרשו אותם מסמך הלשון, לא שיהיה עיקר הכתוב בזה (וכיוצא בזה) ברוב מקומות של בראשית רבה, כמו שאמרו ויצא יעקב. אמרתי זה להראות לכלם שאינו יודע לקרות לקרות בספר שהביא, כי טעה בקריאת הלשון:

קא. ועמד המלך ועמדו כלם:

קב. זה ענין הויכוחים כולם. לא שניתי בהם דבר לדעתי. אחרי כן בו ביום עמדתי לפני אדוננו המלך ואמר ישאר הויכוח, כי לא ראיתי אדם שאין הדין עמו שטען אותו יפה כאשר עשיתי. ושמעתי בחצר כי רצון המלך והדורשים לבא בבית הכנסת ביום השבת. ונתעכבתי בעיר ח' ימים. ובבואם שמה לשבת הבאה עניתי לאדוננו המלך כהוגן כראוי, כי דרש מאד לאמר, כי הוא ישו המשיח:

קג. ועמדתי על רגלי ואמרתי - דברי אדוננו המלך בעיני נגידים ומעולים ונכבדים, שיוצאים מפי נגיד ונעלה ומכובד אין כמוהו בעולם, אבל לא אשבח אותם שהם אמת. כי יש לי ראיות ברורות ודברים מאירים כשמש שאין האמת כדבריו. אבל אינו ראוי לחלוק עמו. אבל דבר אחד אומר שאני תמה מאד עליו, כי הדברים שהוא אומר באזנינו להאמין בישו שהוא משיח, ישו עצמו הוא המביא הדבר לאבותינו, והוא אשר נשתדל לומר אותו להם, ובפיו הכחשוהו הכחשה גמורה וחזקה, והוא היודע והיכול לאמת דבריו יותר מן המלך כפי סברתכם שהוא אלוה. ואם אליו לא שמעו לו אבותינו הרואים אותו ויודעים בו, איך נאמין אנחנו ונשמע בקול המלך שאין לו ידיעה בדבר אלא (מפי) שמועה רחוקה ששמע מבני אדם שלא ידעו בו ולא היו מארצו כאבותינו היודעים ועדים [שראו כמותם]:

קד. אחרי כן קם פראי רמון דיפנייא דיפנייא פורטי, ודרש בענין השילוש ואמר שהוא חכמה וחפץ ויכלת. ואמר בבית הכנסת - וגם המאישטרי הודה בזה בגירונא לדברי פראי פול:

קה. עמדתי על רגלי ואמרתי - האזינו ושמעו קולי, יהודים וגוים. שאלני פראי פול בגירונא, אם אני מאמין בשילוש. אמרת לו מהו השלוש, שיהיו שלשה גופים גסים כבני אדם האלוהות. אמר - לא. ושיהיו שלשה (דברים) דקים כגון נשמות או שלשה מלאכים. אמר - לא. או שיהיה דבר אחד נמזג משלשה, כגון הגופים הנמזגים מד' יסודות. אמר - לא. אם כן מהו השלוש. אמר - החכמה והחפץ והיכולת. ואמרתי שאני מודה שהאלוה חכם ולא טפש, וחפץ בלא הרגשה, ויכול ולא חלש. אבל לשון שלוש טעות גמורה, שאין החכמה בבורא מקרה, אבל היא וחכמתו אחד והוא וחפצו אחד והוא ויכלתו אחד. אם כן החכמה והחפץ והיכולת

הכל אחד. וגם אם היה מקרים בו, אין הדבר שהוא אלהות שלשה אבל הוא אחד נושא מקרים שלשה. ואדוננו המלך אמר בכאן משל שלמדוהו הטועים. אמר - כי ביין ג' דברים, גוון וטעם וריח, והוא דבר אחד. וזה טעות גמורה, כי האודם והטעם והריח ביין דברים חלוקים ימצא זה בלא זה, כי יש אודם ולבן וגוונים אחרים, כן בטעם ובריח. ועוד כי האודם אינו היין ולא הטעם ולא הריח, אבל עצם היין הוא הדבר הממלא את הכלי. והנה הוא גוף נושא שלשה מקרים חלוקים שאין בו שום אחדות. ואם נמנה כן בטעות, על כרחנו נאמר רבוע, (כי) הדבר שהוא אלוה וחכמתו וחפצו ויכלתו ימנו, והנה הם ארבעה. ועוד יש לכם לומר חמוש, כי הוא חי, והחיות בי כמו החכמה. ויהיה גדרו, חי חכם חפץ יכול ועצם האלהות חמשה. כל זה טעות מבואר:

קו. אז עמד פראי פול ואמר כי הוא מאמין בייחוד גמורה, ועם כל זה יש בו שלוש, והוא דבר עמוק מאד שאין המלאכים ושרי מעלה מבינים אותו:

קז. עמדתי ואמרתי - דבר ברור הוא שאין אדם מאמין מה שאינו יודע, אם כן המלאכים אינם מאמינים בשלוש. ושתקוהו חבריו:

קח. ועמד אדוננו המלך וירדו מן התיבה והלכו להם. ולמחר עמדתי לפני אדוננו המלך ואמר לי - שוב לעירך לחיים ולשלום, ונתן לי שלש מאות דינרים, ונפטרתי ממנו באהבה רבה:

האל יזכני לחיי העולם הבא אמן: